מלחמת לבנון השלישית: בזכות החתירה להכרעה בכוח אש ללא כיבוש קרקעי
שבתאי בריל, ירושלים, אוגוסט 2011 (נוסח מקוצר ומעודכן 1.6.13), מספרי טלפון להתקשרות: 054-2406363, 025-818845 (ב) shabtaibri@gmail. com
המאמר פורסם במקביל בבלוג של שבתאי בריל
הכותב היה קצין אג"מ ביחידה 8200 במלחמת יום הכיפורים, מפקד מרחב סיני במלחמת ההתשה, רע"נ אלינט, רע"נ מקצועות רמ"ד ב.ר. סוריה. מפקד נפת ממשל צבאי בית לחם, ומפקד נפת צור (במלואים).
בעל תואר ראשון במזרחנות וממציא המזל"ט (גיחת צילום ראשונה מעבר לתעלת סואץ ביולי 1969).
מבוא
מטרת המסמך
במסמך הנוכחי אני מבקש לעורר דיון דחוף על שיטת הלחימה העדיפה למדינת ישראל ולצה"ל במקרה שתפרוץ שוב מלחמה בינינו לחזבאללה בלבנון.
בדברים שלהלן אני מבקש להדגיש את יתרונות ההכרעה ב"כוח אש" ללא כיבוש קרקעי של דרום לבנון.
במאי 2007 פרסם האלוף במיל' יצחק בן-ישראל (להלן יב"י) את מסתו מלחמת הטילים הראשונה ישראל-חזבאללה.[1] במאמרו יב"י מסיק שבמלחמה הבאה יש לשאוף לכיבוש קרקעי רחב. בהקדמתו לפרסום זה כתב פרופ' יוסי שיין: "עבודתו של בן ישראל, אשר זכתה לתשומת לב ע"י ועדת וינוגרד, היא אחת העבודות החשובות ביותר על מלחמת לבנון השנייה, ותוסיף הרבה לוויכוח הציבורי והמקצועי". אני מעריך שלעבודתו של בן ישראל יש השפעה רבה על מתכנני המלחמה הבאה של צה"ל נגד חזבאללה בלבנון.
אין עוררין על כך שהמסה כתובה בכישרון רב ובמומחיות גדולה, אך אני חולק על חלק ממסקנותיו שלתפיסתי לא היו תקפות כבר בעת שכתב את הדברים, ועל מסקנות אחרות שאיבדו את תוקפן לנוכח התפתחויות שאירעו מאז כתיבת הדברים.
לתפיסתי, תוצאות הביצוע החלקי של טקטיקת קרב האש כפי שבוצע במלחמת לבנון השנייה אינן מהוות הוכחה לכך שהכרעה באש לא הייתה יכולה להיות יעילה יותר. יתר על כן, מאז המלחמה נוספו לצה"ל יכולות טכנולוגיות (בייחוד בהתמודדות עם רקטות לטווח בינוני וארוך) העשויות לשפר מאוד את יעילותה של מערכה כזאת.
בייחוד בולטים בטכנולוגיות האלו אש מדויקת מהאוויר וטילי קרקע-קרקע וים-קרקע, מערכות שליטה ובקרה, אמצעי מודיעין (תצפיות ומזל"טים) וכד'’ שימנעו את הצורך בחיכוך עם המחבלים והאוכלוסייה המקומית הנובע מכיבוש שטחים ותחסוך אבדות רבות לכוחותינו.
הערכת תכניות מבצעיות אחרי שנבחנו בשדה הקרב
ככלל, נשגה אם נשלול את יתרונה של תכנית מבצעית קפדנית (ובייחוד אם היא נבדקה בתרגילים ובאמונים) אם ביצועה בפועל בעת מלחמה חרג משמעותית מהעקרונות שעליה הושתתה. דוגמה אופיינית הייתה במלחמת יום הכיפורים, אז חיל האוויר תכנן והתאמן בביצוע תכניות "דוגמן" ו"תגר", שכוונו לתקיפת מערכי הטק"א המצרי והסורי. כיום מקובל להטיל דופי בתכנית, אך למעשה תקיפת מערכי הטילים לא בוצעה על פי התכנון בגלל אילוצים לא צפויים.
בדומה לכך גם במלחמת לבנון השנייה תוכנן "לנצח" את חזבאללה ב"אש מנגד" (אש מרחוק בעיקר בתקיפות חיל האוויר והתותחנים), כמעט בלי להפעיל כוחות קרקע. אמנם נכון שהתכנית נכשלה, אך לתפיסתי, לא משום שלא הייתה טובה, אלא כיוון שההכנות לביצועה היו בלתי מספיקות עד כדי רשלנות, ובעיקר בגין היעדר הכנה מספקת של יעדים לתקיפה.
בדיעבד טוענים המתנגדים לשיטה שהתכנית נועדה מראש לכישלון, ומבקשים לחזק בכך את טענתם שפגיעה קשה בחזבאללה הייתה אפשרית אז, ותהיה אפשרית בעתיד, רק על ידי בפעולה קרקעית רחבת היקף.
בניגוד לכך, כאמור, לתפיסתי התכנית טובה גם כיום.
כדי להעריך את התכנית נחוץ להגדיר את יעדי המלחמה. איני חולק על כך שכל עוד מטרת המלחמה מוגדרת כסילוק חזבאללה מדרום לבנון, פירוקו מנשקו והכנעתו, אכן נחוץ כיבוש קרקעי. עם זאת יודגש שגם טקטיקה כזאת לא תבטיח את השגת המטרה, שכן החזבאללה מאורגן במערך של כוחות גרילה, שאינם מייחסים חשיבות רבה להגנה על שטחים, ולכן הם עלולים להילחם עד שלב מסוים ואחר כך לסגת מאזורי הקרבות ולהמתין להזדמנות הבאה לחזור לשטח. לבנון אינה שדה קרב המתאים ללוחמת שריון, והיעדים שצריך לפגוע בהם בכניסה קרקעית להשגת מטרה כזאת מחייבים מלחמה עקובה מדם בשטח בנוי, על כל בית וכל מוצב.
לעומת זאת, אם ההגדרה היא גרימת נזקים קשים לחזבאללה גם בכוח אדם וגם באמצעים, עד שיגיד "רוצה אני בהפסקת אש", אין צורך במבצעי כיבוש קרקעיים.
1. הנימוקים העיקריים לטובת טקטיקה של הכרעה בכוח אש
בחתירה להכרעה ב"כוח אש" ניתן לנצל את יתרונה של ישראל בטכנולוגיה, העדיפה על כיבוש קרקעי של דרום לבנון.
טקטיקה זו מתאימה הן לרגישות הרבה בישראל לאבדות והן לנתוני הירידה הניכרת בשנים האחרונות במוטיבציה של החיילים להקרבה.
חזבאללה מצפה שצה"ל יבצע תקיפה קרקעית, לכן הוא ריכז את עיקר כוחותיו ואת אמצעי הלחימה שלו בכפרים מבוצרים. לכן יש סבירות גבוהה לריבוי אבדות של צה"ל בקרבות בשטח בנוי.
תקיפה בכוח האש תתקבל בעולם בהבנה רבה יותר מכיבוש קרקעי, שכן כיבוש קרקעי פירושו חציית גבול בינלאומי, סוגיה שדעת הקהל בעולם רגישה לה, ובניגוד לכך, תקיפה בכוח אש, ואפילו תהי מסיבית, עשויה לעורר פחות התנגדות.
מלחמת "אש מנגד" אפשר להתחיל ולהפסיק כפי שנמצא לנכון, והפסקתה מסכנת פחות את הפגיעה בכוח ההרתעה, וזאת כמובן בניגוד לפרשנות האפשרית של הגבלת פעולות השתלטות קרקעית ושל נסיגת כוחות לפני השגה מלאה של היעדים.
2. מה נחוץ להכרעה בכוח אש
2.א. השהיית מלוא עוצמת האש
לתפיסתי, בהנחה שחזבאללה יפתח במערכה, נחוץ להשהות את הפעלת מלוא עוצמת התגובה והפעלתה רק לאחר תום 2-3 ימי הלחימה הראשונים. ימים אלו ינוצלו למטרות שלהלן.
ייעשה מאמץ הסברה אינטנסיבי להשיג לגיטימציה בינלאומית לפעולותינו, ןבייחוד לעשות ככל הניתן להבהיר שישראל בעמדת התגוננות למול יריב תוקפן. בתוך כך יודגש שישראל מבחינה בין כפרים התומכים בחזבאללה ובין כפרים סוניים, נוצריים ואפילו שיעים שמנעו מחזבאללה להקים בהם תשתיות לחימה נגד ישראל. ככל הניתן התקיפות ירוכזו רק נגד מטרות של חזבאללה במינימום פגיעה בתשתיות לבנוניות.
הזמן הזה ינוצל לאיתור ואיכון מטרות חזבאללה, תוך שימוש במידע שמתקבל מהירי שהם יבצעו ובמודיעין מטרות שיושג ויעודכן במהלך הפעילות.
תינתן התראה לתושבי דרום לבנון כדי לגרום להם להסתלק מהאזור לטובתם. ייעשה מאמץ של ממש לאפשר להם לצאת מאזורי הקרבות ללא פגיעה ובמהירות, וזאת הן מסיבות הומניטריות והן כדי לאפשר לצה"ל חופש פעולה רב יותר בשימוש במגוון אמצעים, ובהם הפצצות מסיביות.
לתושבי קרבת הגבול יינתנו סיוע רפואי ואספקה, שיוכנו מבעוד מועד, הן מטעמים הומניים וכחלק מהמאבק ליצירת דעת קהל אוהדת.
2.ב. ניהול האש
בנק המטרות יוכן מבעוד מועד, והוא יהיה רחב, מפורט ומדויק, ויעמוד לשירות חילות האוויר, התותחנים, הים ויחידות קומנדו. בימי ההשהיה הראשונים (ראו לעיל) ייעשה מאמץ מרבי לאיתור משגרים ואתרי שיגור ולהוסיפם לבנק המטרות.
יש לוודא שאמצעי האש השונים יופעלו באמצעות מערכת שליטה ובקרה מרכזית שתייעל את המלחמה.
כל מטרה שתאותר תושמד באמצעי הזול ביותר הקיים והזמין באותו זמן בארסנל, היכול להשמידה ביעילות (פגז מרגמה, פגז מתותח, פגז מטנק, טיל מונחה, טיל ממזל"ט, טיל ממסוק, טיל ממטוס קרב וכד').
אמנם שיקולי מידתיות יובאו בחשבון, אך שימוש בחימוש חכם ומדויק ייעשה רק כשיש חשש לפגיעה באזרחים לא מעורבים. בניגוד לכך, להשמדת מטרות ריקות מאזרחים או מאוישות בפעילי טרור יש להשתמש באמצעים זולים, הרסניים ופחות מדויקים. השימוש באמצעים כאלה ייעשה גם בעוצמות "לא מידתיות", אף אם הן כרוכות בנזק סביבתי לבתים ולתשתיות. ברוח זו ייעשה שימוש בארטילריה או בטילי קרקע-קרקע נגד כל מטרה שבטווח פגיעה. חיל האוויר יופעל בעיקר לפגיעה במטרות רחוקות, איכותיות ומיוחדות, וכאלה שניתן לפגוע בהן רק מהאוויר.
3. ערעור על מסקנותיו של בן ישראל (יב"י)
3.א. הגדרת המושגים "ניצחון" או "הכרעה"
במאמרו כותב בן ישראל:
"ניצחון" או 'הכרעה" במובן המקובל בתורת הביטחון של ישראל, משמעותו אינה ניצחון של המדינה אתה ישראל נלחמת או הכרעת צבאה באופן מוחלט. המשמעות היא נטרול הכוח הצבאי של היריב בסיבוב האלימות הנוכחי (שאינו אורך בד"כ יותר מכמה שבועות). אין זה מונע מהיריב לשקם את כוחו ולהתייצב לסיבוב נוסף מקץ שנים ספורות, ובשום פנים ואופן לא מדובר כאן על הכנעתו" (יב"י, עמ' 34).
על המורכבות של הגדרת יעדים ועל האי-הסכמה על סוגיה זו במלחמת לבנון השנייה כותב גם יגיל לוי:
אם כך, בעוד הצבא חותר ל"פגיעה משמעותית" בחזבאללה ולהרתעתו מפני ניסיונות לפגוע בישראל בעתיד, הציבה הממשלה יעד שאפתני של פירוק החזבאללה מנשקו באמצעות התקפה צבאית, ודיברה במונחים של "חיסול" ו"ריסוק". התכלית שהציע הצבא יכולה הייתה להתממש באמצעות פעולה אווירית, שתופסק ימים מספר לאחר הפגיעה הקשה בארגון, אבל הרחקת חזבאללה מהגבול חייבה פעולה קרקעית, שלה התנגד הצבא בימי המלחמה הראשונים, אך נגרר אליה משהובן שהפעולה האווירית אינה יכולה לממש יעד זה. (לוי, עמ' 128).
ואכן כך נכון גם למלחמה בארגוני טרור. מהדברים עולה בחריפות ההכרח להגדיר מבעוד מועד ביסודיות את הסוגיות הבאות ואחרות, ולעדכן את ההגדרות הללו מפעם לפעם בהתאמה לנסיבות המשתנות:
איזה יעד ביטחוני ומדיני אנו רוצים להשיג עם תום המלחמה?
ברמת המדיניות הבינלאומית יש לקבוע אם להטיל אחריות מדינית על ממשלת לבנון על פעילות החזבאללה.ברמה האסטרטגית נחוץ להסכים על הסוגיות הבאות:
יש לקבוע אם הרקטות קצרות הטווח מהוות איום אסטרטגי, ומכך משתמע שהכרח לחסלןלחלוטין, ומכאן שאכן נחוץ כיבוש קרקעי של דרום לבנון על השלכותיו הכבדות. לתפיסתי נוטים להפריז במשמעות האסטרטגית של נזקי הרקטות קצרות הטווח שנורו על אוכלוסייה אזרחית בישראל במלחמת לבנון השנייה. לתפיסתי בתכנון הקצאת המשאבים ומזעור הסיכונים והמחירים, עדיף לחשוף את האוכלוסייה האזרחית לתקיפת טילים קצרי טווח למשך כמה ימים, ולהפנות להגנה אזרחית את כוחות המילואים שגיוסם ייותר בגלל ההימנעות מכניסה קרקעית מסיבית.
יש להחליט אם מטרת המלחמה היא "הכרעת" חזבאללה, מה כוללים בהגדרות הכרעה וניצחון, ועל פי כך להעריך אם הכרעה כזאת אפשרית כלל. למשל אם המטרה מוגדרת הפסקה מוחלטת של ירי רקטות ע"י חזבאללה בתום הקרבות, האם מטרה כזאת היא ריאלית וחיונית?
מה ייחשב ל"ניצחון" ישראלי מול חזבאללה? כמה טילים ואילו סוגי טילים צריך להשמיד כדי שהדבר ייחשב ל"הבסת האויב"?
מנגד, כמה אבדות של חיילים ו/או אזרחים מוכנה מדינת ישראל לסכן, ומה הנזקים שנהיה מוכנים לספוג להשגת המטרה?
בניגוד לתפיסה שהנחתה את ניהול המלחמה במלחמת לבנון השנייה, שראתה בממשלת לבנון אחראית לכל פעילות עוינת משטחה, ומשום כך יש להפעיל עליה לחצים כבדים ולהענישה, אני גורס שיש להטיל על תושבי הכפרים השיעיים בדרום לבנון, המסייעים לחזבאללה, את האחריות על חלקם בסיוע ישיר ועקיף ללוחמה. לכן ברשימת היעדים האסטרטגיים יש להכליל את הניסיון להביא את אזרחי דרום לבנון להכרה שהסיוע שלהם לחזבאללה מזיק להם יותר משהוא מועיל. לשם כך רצוי דווקא לנקוט בגישה של גרימת הרס פיזי מסיבי, ולא בטקטיקה "כירורגית", בכל מקום שאפשר לעשות זאת בד בבד עם השתדלות למזער פגיעות בנפש. בטווח ארוך, אם כתוצאה מכך תימנע בעתיד מלחמה נוספת, אזי הנזקים שייגרמו מצדיקים את המחיר המתחייב מטקטיקה זו.
נחוץ לקבוע מראש נקודות יציאה מהמלחמה, למשל, החלטה שאחרי מספר ימי תקיפה מסיבית נגד מטרות חזבאללה, תופסק המלחמה באופן חד-צדדי כדי לבחון יכולת ורצון חזבאללה להמשיך בה.
האם תקיפת מטרות תשתית לבנוניות לגיטימית והאם תקיפתם תועיל או תזיק לנו בזמן המלחמה או בסיומה?
בייחוד אדגיש את הצורך בקביעת עמדה עדכנית ומחייבת ביחס להשלכות המדיניות, הצבאיות והחברתיות, שיהיו לטקטיקה שתיבחר. בין היתר יש לשקול ולהכריע בתבונה וברגישות את העדפותינו באשר למחירים בתחום המורל והכאב הלאומי והאישי בעקבות מאות לוויות של חיילינו ביחס למחיר של הגינוי בין לאומי, ללא אבדות לכוחותינו, כאשר חיילינו אינם פועלים מתוך לבנון.
3.ב. איכות המודיעין הנחוץ להכרעה בכוח אש
ההכרעה בכוח אש תלויה במודיעין מטרות מפורט ואיכותי. במלחמת לבנון השנייה בנק המטרות של חי"א נגמר כבר ביום השלישי, מכאן שלא הייתה הכנה מספקת באיתור יעדים.
בין היתר נודע לי שבפיקוד צפון שתצלומי אוויר מגיחות חי"א בלבנון שנעשו במשך שש שנים לפני המלחמה, היו מונחים על המדפים ולא פוענחו מחוסר תקנים להעסקת מפענחים. חשיבותם של תצלומים אלו היא דווקא בהיותם "ישנים", הם נעשו כאשר חזבאללה ביצע מאות עבודות חפירה והתבצרות שקל לזהותן בזמן הביצוע, ובניגוד לכך, תצ"א חדש, משנת 2006, אינו יכול לאתר יעדים שכבר כוסו ונשתלו עליהם עצים או דשא.
על הבעייתיות של המודיעין שנאסף לפני המלחמה כתבו רבים, ולדוגמה:
"בעוד שחיל האוויר וקהיליית המודיעין השקיעו משאבים עצומים באיסוף מידע על מערך הרקטות של חזבאללה לטווח בינוני וארוך, הטיפול בקטיושות הקצרות הוזנח בשנים שקדמו למלחמה. נוצר חלל של ממש בתחום חקר המטרות של הרקטות קצרות הטווח. חי"א התמקד במערך הבינוני והארוך ואילו מודיעין פיקוד צפון כמעט לא עסק במערך קצר הטווח". (הראל ויששכרוף, עמ' 287)
"חיל האוויר לא נכשל בהפסקת ירי הקטיושות הקצרות משום שלא היה מסוגל לעמוד בכך, אלא משום שלא הכין עצמו למשימה" (רובין, מצוטט שם, עמ' 289)
"באותה שנה [2005] הוקדשו לפיקוד צפון רק 3% מאמצעי החוזי (תצפית עילית) שבידי צה"ל". (שם, עמ' 120)
אחד המחירים ששילמנו על המחדלים הללו הוא שחיל התותחנים, כתוצאה מהיעדר מטרות ספציפיות, השקיע מאמץ עצום בניסיון לפגיעה בקטיושות, אבל הישגיו היו מועטים. מערכות האיכון של החת"מ התקשו לזהות בדייקנות את מקורות הירי. במהלך המלחמה נורו לפחות 50,000-60,000 פגזים לא נגד מטרות מוגדרות, אלא ל"שמורות הטבע". הירי הזה נועד לשבש את יכולות ההתקרבות והתנועה של מחבלי חזבאללה בשטחים שמהם הם נהגו לשגר רקטות, לא בניסיון לפגיעה ישירה בקני השיגור (הקטנים), אלא כדי לשבש את תנועות המחבלים. ממחדל ההכנות של טרום המלחמה או חוסר היעילות של מערכות שהוכנו אין להסיק שרעיון ה"הכרעה" באש מנגד כשל או שהוא אינו בר ביצוע, ולדעתי, הוא אכן יכול להגשים את ייעודו, בלי צורך בכיבוש קרקעי.
3.ג. יתרונות ההכרעה בכוח האש, מובאות מבן ישראל
בן ישראל עצמו מצביע במאמרו על כמה מיתרונות החתירה להכרעה בכוח אש:
"ויש גם לקחים חיוביים. באמצעות אש מדויקת וטכנולוגיה עילית, צה"ל השיג במלחמה האחרונה הישגים ששום צבא אחר אינו יכול לזקוף לזכותו. השילוב בין אש מדויקת (בעיקר מהאוויר) למודיעין איכות למטרות, השימוש המסיבי ברובוטים (כמו מטוסים ללא טייס), ממד החלל, טכנולוגיות של מיגון שאינו בידי אף צבא אחר בעולם מלבד צה"ל, כל אלה הם כיוונים ברורים לבניין הכוח, ויש לחזקם" (יב"י, עמ' 74).
"אין זה סוד כי צה"ל פיתח בשנים האחרונות מערכות נשק אשר, בניגוד לעבר, לא הושם בהן דגש על ראש קרבי היכול לגרום לנזק גדול, אלא להיפך, הרש"ק (הראש הקרבי) תוכנן כך, שמעבר לפגיעה במטרה המתוכננת, לא יוצר נזק סביבתי collateral damage))" (שם, עמ' 56).
3.ד. בעיית הרקטות קצרות הטווח
אחת הסיבות להעדפתו של בן ישראל את הכיבוש הקרקעי על פני ההכרעה בכוח אש היא הקושי להתמודד עם הרקטות קצרות הטווח. מאז כתיבת הדברים הבשילו מספר אמצעים טכנולוגיים,המשנים את יכולת ההתמודדות שלנו עם הרקטות קצרות הטווח:
נבנתה מערכת "כיפת ברזל" שנותנת מענה לחלק לא קטן של הרקטות האלה;
לרשותנו מכ"מים המסוגלים לאתר יציאת רקטות, לחשב היכן ייפלו, ובמקרים שעל פי החישוב נראה שהן ייפלו בשטח ריק, למנוע ממערכות השיגור לשגר נגדם חימוש, ולחסוך טילים וגם כסף;
נבנו מערכות חדשות וישנן מערכות בשלבי פיתוח מתקדם שיסייעו בפתרון בעיה זו, חלקן קשורות בשיפור יכולות האיתור של רקטות ניידות באמצעות סנסורים.
יש לצה"ל חימוש חכם ומדויק המופעל ע"י חי"א, יש לצה"ל חיל תותחנים מודרני עם רקטות קרקע-קרקע ופגזים מדויקים לטווחים של עד 40 ק"מ, יש מזל"טים ויש מערכות שליטה ובקרה;
לעניין זה אוסיף שלמרות שבן ישראל מסיק שיש לכבוש את לבנון כדי להסיר ממדינת ישראל את סכנת הטילים, הוא עצמו גם מציין במאמרו הישגים רבים של חי"א ושל צה"ל באיתור, בהכוונה ובחיסול רקטות ניידות, ובהן גם כאלה המורכבות על גבי כלי רכב וגם כאלו המשוגרות ע"י חוליות רגליות.
לדעתי, יהיה אפשר להשיג את מטרות המלחמה בלבנון בעיקר בשימוש בצבא הסדיר עם השלמה של כמה מאות או אלפים מעטים של אנשי מילואים, ובייחוד טייסים, נווטים, מפעילי מזל"טים, אנשי מודיעין, תותחנים, אנשי מחשבים, תומכים טכניים וכד', שיסייעו בהפעלה מסיבית של האמצעים הטכנולוגיים לאיתור, לשיגור ולירי נגד המטרות שיאוחסנו בבנק המטרות או שיתגלו בעת המלחמה.
סיכום
הדברים שלעיל הם קול קורא שלי למי שקובעים את המדיניות, את האסטרטגיה ואת הטקטיקה שיכריעו את תוצאות העימות הצבאי הבא שלנו עם חזבאללה בלבנון, לכשיתממש, במקרה שיתממש. כאן הבאתי רק תמצית של דברים שכתבתי בפירוט רב הרבה יותר במקום אחר (נכתב והופץ באוגוסט 2011 לעשרות מקבלי החלטות בצבא, בממשלה ובכנסת), שבו אני מפרט את עמדותיי, בעיקר בפולמוס עם עמדתם של בן ישראל וקצינים בכירים אחרים. בטוחני שיהיה אפשר למלא את מטרות המלחמה בלבנון בעיקר באמצעות הצבא הסדיר עם השלמה של כוחות מילואים לא מסיביים. לתפיסתי, לישראל יש אינטרס מובהק לעשות שימוש בכוח האש בלבד, או בעיקר, להשגת יעדי המלחמה הבאה בלבנון. ואלו נימוקיי:
טקטיקה זו מביאה לידי ביטוי את העוצמה ואת העדיפות הטכנולוגיים של ישראל על פני אויביה. פיתוח הטכנולוגיה לשימושים צבאיים, שבו ישראל היא מהמדינות מהמובילות בעולם, מאפשר לישראל לנהל ביעילות קרבות אש בעיקר, חלקן באמצעות נשק מדויק וחכם. הוצאות הפיתוח של סוגי הנשק הדרושים לצה"ל יוחזרו מרווחי היצוא של טכנולוגיות אלו.
לפי הערכות, מספר ההרוגים בחיילי צה"ל במלחמת לבנון השנייה שהיו נופלים אילו היה צה"ל כובש את דרום לבנון עד הליטני היה כ-500-400 איש. קל וחומר כיום – כשהאמל"ח שבידי חזבאללה משוכלל הרבה יותר, ואין ספק שהוא ישתמש בלקחים שהפיק באותה מלחמה – ניתן להניח מספר גדול הרבה יותר של נפגעים בקרב חיילי צה"ל.
ברוח זו נדרשים כמה מהלכים, שעל העיקריים ביניהם אצביע בקצרה להלן:
צה"ל צריך לפעול באינטנסיביות לפיתוח דינמי של אמצעים (א) לאיתור בונקרים בעומק גדול ככל האפשר, בין היתר בעזרת לוויינים בטכנולוגיות חדשניות ובצילום תת-קרקעי בעזרת גלי מכ"מ; (ב) יש להגביר את פיתוח האמצעים לאיתור מטרות ניידות ושיפור יכולות הזיהוי בין מטרות אויב למטרות תמימות.
תוקם מערכת שו"ב מרכזית אחת שתרכז בזמן אמת את כל המידע על מטרות קיימות ומטרות חדשות שיאותרו בזמן המלחמה, ואת המיקום והיכולות של כל אמצעי השיגור שירוכזו בזירת המלחמה, בתיאום עם מערכת שתבחר מטרות לתקיפה, אמצעי שיגור וסוגי חימוש. מערכת השו"ב תקבל גם משובים על פגיעה במטרות.
יש לקבוע עמדה אסטרטגית-ערכית מחייבת בסוגיית האתיקה במלחמה, ולהכריע מראש אם עלינו להקריב את חייהם של מאות חיילים כדי למנוע פגיעה באזרחי לבנון, אף אם אינם לוחמים, הנותנים מחסה וחלקם מסייעים לארגון טרור כדי לפגוע באזרחיה. לתפיסתי, אם המשוואה היא מאות אבדות לכוחותינו במלחמת כיבוש קרקעית שבה ייהרגו מאות אחדות של אזרחים "לא מעורבים" לבנוניים, מול אפס אבדות לכוחותינו ומאות רבות של אבדות בקרב אזרחים כאלה, שבחרו להישאר בכפריהם למרות שהוזהרו מראש – האופציה העדיפה היא האפשרות הראשונה.
קל וחומר כשלא ברור אם מספר הנפגעים האזרחים מלוחמה קרקעית בשטח בנוי יהיה קטן ממספר הנפגעים באש מנגד.
על צה"ל להקים זרוע ייעודית שתעסוק בהסברה, בסיוע כלכלי ורפואי לטובת אזרחי דרום לבנון ולוחמה פסיכולוגית נגד חזבאללה. על ההסברה הזאת יוטל להבהיר לאזרחי לבנון שמי שלא מעורב במלחמה או בסיוע למלחמה נגדנו אינו אויב של ישראל, ולעומת זאת שמי שמסייע מרצון או לא מרצון, בין היתר בהקצאת תשתיות לפעילות מלחמתית נגד ישראל, עלול לשלם מחיר כבד מאוד אם לא יתפנה עם פרוץ הקרבות.
כל בית פרטי או מוסד ציבורי שישמש לפעילות צבאית או שממנו יבוצע ירי ייהרס עד היסוד, ובכלל זה בתי ספר, מסגדים ובתי חולים, כפי שמותר גם על פי אמנות ג'נבה.
פגיעה סביבתית מסיבית, שיהיו שיטענו שהיא "לא מידתית", לא תהיה לצורך ענישה אלא כדי להבהיר חד-משמעית שסיוע של אזרחים לחזבאללה, בין אקטיבי ובין פסיבי, לאחסון ולשיגור אמצעי לחימה נגד מדינת ישראל, תזיק להם עד כדי כך שהם יעשו הכול כדי שזו תהיה המלחמה האחרונה בזירה הלבנונית.
אחרי מלחמת יום הכיפורים הכריז עזר וייצמן ש"הטיל כופף את כנף המטוס". באמירתו הוא מתעלם מכך שכאמור, תקיפת מערכי הטילים לא בוצעה על פי התכנית, ולכן לא התכנית נכשלה אלא הביצוע הוא שנכשל. למרות הקושי להתמודד עם טילי ס"א 6, שהיו חדשים בזירה, היו פתרונות טכנולוגיים ואחרים לפגיעה קשה במערכים אלו, שאילו הופעלו על פי התכנית, היו משנים לגמרי את תוצאות המלחמה. בדומה לכך אני משוכנע שמלחמת לבנון השנייה הייתה יכולה להסתיים במהירות ובתוצאה שיכולה להיחשב לניצחון אילו בוצעה טקטיקת "האש מנגד" כפי שהיא תוכננה, דהיינו אחרי איתור של מאות מטרות חזבאללה מראש, ביצוע הכנות אחרות, ושימוש בטכנולוגיות שרבות מהן היו מוכנות להפעלה.
באשר למלחמה הבאה, הנחתי היא שהיא תסתיים בפגיעה קשה בחזבאללה, אבל לא בהכרח ב"תבוסתו" במשמעות הגורפת של המושג. עם חזרתם לבתיהם ימצאו תושבי הכפרים שבדרום לבנון מרחב הרוס, ויש לקוות שהם יסיקו שהימצאות חזבאללה בתוכם מביאה להם יותר נזק מתועלת, ולכן הם יעשו הכול כדי למנוע מהם לחזור לכפרים.
כאמור, הדברים שלעיל הם תמצית תפיסתי, שאותה אני מבקש להבהיר, לקדם, ולנמק בכל פורום שבו יתאפשר הדבר. אני מקווה למצוא היענות לפנייה זו.
מקורות
אמנסטי אינטרנשיונל (2011). ישראל/לבנון: מעבר לכל פרופורציה: אזרחים משלמים את מחיר המלחמה.
הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ג'נבה (1977). פרוטוקולים נוספים לאמנת ג'נבה מיום 12.8.1949 החלטות הוועידה הדיפלומטית של 1974-77.
[איילנד] גיורא איילנד (יולי 2011). "הטלטלה במזרח התיכון וביטחון ישראל". עדכן אסטרטגי,14(2).
[גיא] אביעד גיא (חודש 2009). "בניין הכוח של חזבאללה בין השנים 2006-2009: אבני יסוד ומגמות לעתיד". צבא ואסטרטגיה, 1(3). [המחבר הוא רמ"ד הדרכה במחלקת היסטוריה של צה"ל]
[הראל ויששכרוף] עמוס הראל ואבי יישכרוף (2008). קורי עכביש: סיפורה של מלחמת לבנון השנייה. תל אביב: ידיעות אחרונות וספרי חמד.
[זיסר] אייל זיסר (מאי 2011). "המעורבות האיראנית בלבנון: שורשיה, מהלכה ויעדיה". צבא ואסטרטגיה, 3(1). [המחבר הוא דקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב].
[יב"י] יצחק בן ישראל (אלוף במיל'). (מאי 2006). מלחמת הטילים הראשונה ישראל-חזבאללה, אוניברסיטת תל אביב, בית ספר לממשל ולמדיניות.
[לוי] יגיל לוי (תשע"א). מי שולט על הצבא: בין פיקוח על הצבא לשליטה בצבאיות. ירושלים: הוצאת מאגנס.
הביא לאינטרנט: אלי גיא
